כשהזמן קיבל משמעות חדשה

עד לא מזמן כשהייתי חושבת על המושג זמן, הוא היה עבורי מצרך מבוקש מאוד, משהו שבחוויה האישית שלי, בדרך כלל, אין לי ממנו מספיק, והייתי מייחלת וחולמת על מה יכולתי לעשות לו היה לי ממנו קצת יותר...

ויום אחד זה קרה ללא התראה מראש, המשאלה התגשמה! וכבשרביט קסם, נעלמו ממני, באופן די פתאומי, לא מעט מחויבויות, וקיבלתי מתנה מהחלומות: שפע של זמן פנוי לעצמי. שעות על גבי שעות, ימים שלמים, שבועות... והיד עדיין נטוייה וממשיכה להעניק לי מהשפע הבלתי מתכלה הזה.

ראשי כל כך הסתחרר והתבלבל, הוא לא מורגל לקבל תשורות כאלה, מיד החלו להידלק נורות אזהרה: "כבדהו וחשדהו" "אין מתנות חינם" ועוד קולות שמנסים להגן עליי משמחה מוקדמת מידי, כדי למנוע מליבי אכזבה מיותרת...

וכך הבנתי שעלי להילחם בסכנה האמיתית, ששמה קורונה, המאיימת לכלותני, וכל משאבי הזמן היקר שנפל בחלקי, הופנו לשם.

מנגנון ההגנה הראשון שהיה זמין לי מאוד היה "בריחה"- הבנתי שכדי להציל את עצמי מהסכנה אני חייבת לברוח ומהר ככל האפשר.

שדה התעופה הפסיק להיות אופציה, מסעדה או בית קפה עם חברה גם הם כבר לא, קניות כבר לא כל כך עשו לי את זה, בעיקר הקניות בשלט רחוק, גם לנסוע לשדות ים לצעוד על החוף התבררה כאפשרות מסוכנת, שיכולה לעלות לי 500 ₪ קנס.

לעומת זאת להיות בטטת מיטה זה לגמרי נטול קנסות. אז מצאתי לי בנטפליקס כמה סדרות ששומרות עלי שלא אדאג יותר מידי... ונמלטתי אליהן, חלק מהן מוכנות לארח אותי 12 עונות!

החלומות שלי הפכו להיות קצת יותר נעימים, אבל שקט נפשי לא היה לי, מיד החלו להישמע מתוכי קולות מוכרים: "את לא מתביישת לבזבז כל כך הרבה זמן מול הסדרות השטחיות האלה?!" האמת, אני די מתביישת, אבל מתקשה להוריד מינונים, קוראים לזה התמכרות?

מה שאולי קצת יעזור בעניין הוא כנראה למצות את ההתמכרות הזאת, "להתרסק" על הרצפה, אני כבר די קרובה לשם, ואחר כך לצאת לדרך ולחפש את ה"מרכז" שלי...

אפריל 2020