צדק צדק תרדוף

מכירים את הדברים המעצבנים האלה שהם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו?

המדף שמעל הבגאז' במכונית שלי נכנס לרשימה הזאת.

מערכת היחסים ביני ובין המדף הזה התחילה ברגל שמאל.

כבר לפני כ-3 שנים כשהמכונית הייתה חדשה, הוא נפל עם הסיכות שמחברות אותו, וכך עד עצם היום הזה הוא ממשיך ליפול, ללא סיבה ברורה לי, עם הסיכות ובלעדיהן.

בפעמים שהיגעתי למוסך הם החליפו סיכות, הרכיבו את המדף, זה היה מחזיק כמה ימים ושוב חוזר ליפול...

בפעמים האחרות המדף פשוט שכב מנותק מאחור.

יום אחד היגעתי למוסך ודרשתי בתוקף (יחסי) שיפתרו את הבעיה בצורה יסודית, ולא יסתפקו בהחלפת סיכות. תשובתם הייתה שאין מה לעשות. הרגשתי אכזבה, כעס ותסכול. פניתי ליבואן, ואחרי כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון מנציגת המחלקה הבכירה לטיפול בלקוחות. בשיחה הזאת היא טענה שרשומות רק 3 תלונות שלי, שלדברי המוסך אני כנראה לא מטפלת נכון במדף, והראייה זה קורה רק לי, והצעה לפנות למוסך אחר אם אני לא מספיק מרוצה.

מיד זיהיתי שרמת הכעס שלי עולה, החל להתפתח בי אי שקט הולך וגובר, ועלה בי רצון לצאת למלחמה הצודקת שלי.

יכולתי להבחין בשפע של מחשבות ושיפוטים שמציפים אותי:

· הם אמורים לדאוג ללקוחות שלהם ולמצוא פתרון לבעייה במקום זה הם מזלזלים, לא אכפת להם.

· האופן שבו הם מתייחסים לבעייה דומה להדבקת פלסטר

· הם מאשימים את הלקוח במקום לקחת אחריות

· אין שום אמפתיה ל"טרטור" הנגרם ללקוחות

· הם חצופים

· הטיפול במחלקה הבכירה שלהם לא מקצועי, לא יעיל, ומעורר כעס.

ובנוסף עלו גם שיפוטים פנימה, המכוונים אלי:

· אני לא יודעת לדרוש את מה שמגיע לי, לכן אני יוצאת מופסדת

· אני לא מספיק אסרטיבית

· הייתי אמורה להתלונן יותר ולדאוג שיהיה רישום לכל תלונה

לפי גישת התקשורת המקרבת המחשבות, השיפוטים והרגשות נובעים מצרכים שלא קבלו מענה.

חיפשתי מהם אותם צרכים שלי שלא נענו ומצאתי:

- צורך בהוגנות

- צורך בהתחשבות

- צורך באכפתיות

- צורך בהקשבה ובאמפתיה

- צורך בשקט פנימי

- צורך בנוחות

- צורך בשיתוף ובהתחלקות

הזכרתי לעצמי, למרות שזה לא היה קל, שמילוי הצרכים שלי הוא רק באחריותי.

שיחות עם כמה אנשים קרובים בעניין הזה עזרו לי גם למלא כמה צרכים וגם למקד את האפשרויות העומדות לבחירתי:

1. להילחם על מה שמגיע לי - להגיע למוסך בכל פעם שהמדף נופל במהלך ארבעת החודשים שעדיין יש לי אחריות, לדאוג לתיעוד של העניין ולדרוש מהחברה לפתור את הבעייה לעומקה.

2. ללכת למוסך בעיר אחרת.

3. לכתב לחברה מכתב ולהתלונן על השירות של המחלקה הבכירה.

4. לפרסם בפייסבוק את שם החברה, ולבדק האם אנשים נוספים נתקלים בבעייה הזאת.

5. להיפרד מהמדף בידידות, לאחסן אותו בבית עד שהרכב יימכר.

לאחר בחינה של האפשרויות ושל רמת האנרגייה שעלי להשקיע בכל אחת מהן, בחרתי באפשרות החמישית.

בלי המלחמה על הצדק שלי ובלי המדף יש סיכוי די טוב שאזכה גם בנוחות וגם בשקט פנימי.

*הפוסט הזה אינו מהווה המלצה לבחירה כלשהי