תפיסת העולם העומדת בבסיס העבודה הטיפולית שלי

 

במפגש הטיפולי אני מלווה את האדם  במסעו הפנימי. בתהליך הזה מתאפשר לו להבין לעומק את עצמו ואת הבחירות שלו, לגעת ולהתמודד עם המקומות הכואבים שבו ולגלות את כוחות הצמיחה הקיימים בו. 

אני משלבת בין הפסיכותרפיה לעולם הטיפול באומנויות ולכן המפגשים כוללים שיחות וכלים יצירתיים.

הגישה שלי כמטפלת מושפעת מכמה מקורות.

​

 

הגישות ההומניסטיות:

​

אני מאמינה שחשוב לתת מקום מרכזי לחוויה הנוכחית הסובייקטיבית שמביא האדם אותו אני מלווה, להעניק תשומת לב להיבטים הרגשיים העולים, ולעודד לקחת אחריות על הבחירות והעמדות האישיות האפשריות לו בכל מצב.

​

נוכחות, הקשבה אמפתית לא שיפוטית תוך כדי שיקוף, הדהוד, וניסיון להבין לעומק את הצרכים ואת הרגשות של האדם – מסייעים לו להגיע למודעות פנימית, לתובנות משמעותיות ולעוצמות הטמונות בו.

​

לעיתים משלבת כלים מתחום ההתמקדות כדי להרחיב באמצעות המימד החוויתי, גופני את התובנות והבחירות המייטיבות עבורו.

​

​

התקשורת המקרבת:

 

גישה שצמחה מתוך הגישות ההומניסטיות, שפיתח מרשאל רוזנברג, משפיעה על דרכי כמטפלת. ההדגשים בגישה זו: להעשיר את חיינו, ואת איכות הקשרים הבינאישיים שלנו מבלי שנצטרך לוותר על עצמנו ולהיכנע, וגם לא על חשבון הזולת.

אנחנו לומדים לזהות ולקחת אחריות על הרגשות ועל הצרכים שלנו, ומכירים בכך שהם אינם קשורים להתנהגותו של הזולת כלפינו.

​

​

הגישות הדינמיות:

​

במסע לתוך עצמנו אנחנו לומדים לפגוש, להכיר, לשהות, להתחבר ולקבל את מכלול החלקים הקיימים בתוכנו, גם את אלה שאנחנו דוחים מעצמנו, ונוטים להתכחש אליהם.

אנחנו מרחיבים את המודעות לכוחות הפנימיים המניעים את הנפש, וגם לדפוסים הטבועים בתוכנו שנים, מעכבים אותנו, ויוצרים בנו תקיעויות.

 

חלק מהחלקים אותם נפגוש במסע הזה הם חלקים שאנחנו איננו מודעים אליהם. הם מתגלים באמצעות דימויים, סמלים, ופנטזיות, מתוך הכלים היצירתיים של הטיפול באומנויות, וגם מתוך החלומות שמביא האדם למפגש.

​

מה שחשוב בעיני הוא ההרחבה והגילוי העצמי שהאדם חווה במפגש עם החומרים האלה, ופחות הפרשנות שלי כמטפלת.

הקשר הנבנה ביני לבין האדם אותו אני מלווה בתהליך, הוא בעיני כמו רקמה עדינה הנרקמת במהלך המפגשים, ואני רואה בו את לב ליבו של הטיפול.

 

 

השקפת העולם הבודהיסטית:

​

השקפת עולם זו מדברת אלי כאדם וכמטפלת.

הגישה הבודהיסטית מתייחסת לסבל האנושי כמשהו בלתי נפרד מהקיום האנושי, מתוך הנחה שלהיאחז באובייקטים, בתפיסות, ברגשות רק מגביר את הסבל. 

​

• היא מכוונת אותנו לקבל את האופי הדינמי והמשתנה של מציאות חיינו, המתפרקת ונבנית כל הזמן מחדש, ותומכת בהתמודדות עם מצבים של חוסר ודאות, שהם חלק בלתי נמנע מחיינו.

• היא מדגישה את הכוח העצום שיש ביכולת שלנו להיות בנוכחות, ב"כאן ועכשיו" ברגע החד פעמי שמגיע לפתחנו.

• מעודדת לחמלה ולחיבור אנושי מהלב מתוך אמונה שכך נוכל להפוך את העולם הזה לטוב יותר.

• התפיסה, שאנחנו חלק ממארג הקיום האנושי, קשורים ותלויים זה בזה, מביאה אותנו למודעות שסבלם ואושרם של האחרים משפיע על סבלנו ואושרנו שלנו.

• בידי כל אחד מאיתנו נמצאת היכולת להשפיע בדרכו המיוחדת על העולם בו אנו חיים.

​

וכפי שאומר הרב קוק: "כל עמל האדם צריך להיות להרבות טוב בעולם, להכריע כל אחד לכף זכות, וממילא נעשה היקום כולו יותר נעלה..."

​

​